רחל , ילידת , 1943 הייתה כבת ארבע וחצי כאשר נפל כפר עציון ואביה נהרג בקרב האחרון . גם אחותה הצעירה , תקוה , התראיינה לספר . היום רחל עובדת סוציאלית . סיפורה של רחל יובא למטה בעריכה קלה , יחד עם שאלות אחדות ששאלתי אותה במהלך שיחתנו . הסיפור שלה מסייג ומצנן במידת מה את סיפורי הנוסטלגיה והאידאליזציה של הילדות הרווחים בשיח של ילדי כפר עציון , כפי שראינו בפרקים הקודמים . הוא מדגיש את הפחד ואת המטען הרגשי שהותיר האסון בנפשן של רחל ושל אמה , ובזיכרונותיה . פרק זה אף מקדים עניינים אחדים שנעסוק בהם בהמשך הספר . האם את יכולה לספר לי מהם הזיכרונות המוקדמים ביותר שלך ? יש לי זיכרונות שקצת מחקתי , כנראה . ויש כמובן סיפורים שסיפרו לי , ואני חושבת שאני זוכרת אותם . אני זוכרת דברים גם מהתמונות . אני אוהבת מאוד תמונות , וגם מצלמת בעצמי הרבה . את רואה תמונות וכבר אינך יודעת מה הזיכרונות באמת . אבל אחד הזיכרונות החדים שאני זוכרת בוודאות מגיל ארבע , הוא איך אני הולכת עם ההורים שלי מעבר לשער של כפר עציון , בחוץ , ופתאום בא מישהו רכוב על סוס , כנראה שהוא היה השומר , ומזעיק את כולם ואומר : 'הערבים באים ' ! א...
אל הספר