א . בסימן של ניגודים שלוש השנים הבאות בחייו של אשכול ( 1959-1957 ) עמדו בסימן של ניגודים . מבחינת פעילותו הציבורית , כשר אוצר וכאיש השני בחשיבותו בהייררכיה הממשלתית והמפלגתית , היו אלה מן השנים השקטות בחייו . מבחינה מדינית התברר שמלחמת סיני הצליחה מעבר למשוער . כוח ההרתעה של צה"ל התחזק מאוד , שערי מצרי תיראן נפתחו לרווחה וספינות שטו לאילת וממנה . לא היו כמעט תקריות גבול , לאחר שכוחות או"ם חצצו בין הצדדים בגבול המצרי-ישראלי , ומלחמה נוספת לא נראתה באופק . תחושת הביטחון של תושבי ישראל ומנהיגיה לא נפגעה גם כאשר מצרים וסוריה החליטו , בראשית פברואר , 1958 על איחוד פדרטיבי במסגרת "הקהילייה הערבית המאוחדת" - קע"ם - בעלת האופי הלאומני , או כאשר הופל המשטר המלוכני הפרו מערבי בעיראק , חמישה חודשים אחר כך . כל אלה צמצמו מאוד את הזמן שאשכול נדרש להקדיש לנושאי חוץ וביטחון . כך גם מספר השעות שהקדיש לפוליטיקה הפנים מפלגתית . אמנם התסיסה במפלגה לא נעלמה ; היא הייתה קיימת ומורגשת . חברי "חוג , "הצעירים בראשותם של דיין , פרס וגיורא יוספטל , שאפו להשתלב בהנהגת מפא"י ולהדיח את דור הביניים . אך כאיש החזק ב...
אל הספר