במהלך השנים התפתח במגזר הדתי מילון שלם של כינויים לאורח החיים החילוני , החל מקלקול שהיא הדרך להגדיר התנהגות חילונית ועד שירים מלוכלכים כהגדרה לשירים האהובים על חילוניים . עבור הדתיים קיימת חלוקה ברורה בין חילונים שהיו פעם דתיים לבין חילונים מקדמת דנא . לסוג הראשון שייך הךתלש ( דתי לשעבר , ( והיוצא בשאלה המוכר גם כחוזר בשאלה . עליהם אומרים שהם הורידו את הכיפה , התפקרו או ירדו מהדרך . על דתי שעובר שלב לקראת הפיכתו לחילוני אומרים שהוא הוריד את הפיאות . מופקע הוא אדם שאין לו כל קשר ליהדות ( חילוני או דתי שהתנתק ) וחשוד על הכול הוא כינוי כללי לאדם שאינו שייך למחנה הדתי . אם בעבר , חופשי או פרייער ( יידיש ) היה הכינוי לחילוני בהגדרה החרדית , הרי שבמשך הזמן הלכו הכינויים ונעשו עסיסיים יותר כמו אוכלי שפנים ( מושג שנטבע בעקבות נאומו של הרב שך על הקיבוצניקים "מגדלי שפנים וחזירים , (" אנטישמי ( כינוי גנאי למי שתוקף בחריפות את החרדים ונחשב לאויב היהדות הנאמנה , ( מחשמוניק ( רשע מרושע , עליו אומרים "ימח שמו וזכרו (" ואפיקויךס , חילוני המוטרד בשאלות היהדות .
אל הספר