פרק זה מתכוון לדון במחברים וברעיונות העיקריים של תקופת המעבר מן הקלאסיקה המוקדמת עד להופעת התורות הכלכליות החדישות ברבע האחרון של המאה התשע-עשרה . ההדגשה תהי על המגמות ולא על תרומותיהם של יחידים ; לפיכך ייסקרו עבודותיהם של מחברים רבים רק באורח תמציתי או יושמטו לגמרי . בשני הפרקים האחרונים התחקינו אחרי העמדה הרומאנטית , הבקורתית והמהפכנית כלפי הכלכלה המדינית הקלאסית . בגישתם של הרומאנטיקנים לא היה משום איום רציני עליה , הגישה המהפכנית היתה חמורה יותר . הסוציאליסטים האנגלים ומארכס , אשר הסתמכו בניסוחיהם על ההנחות הקלאסיות , עיצבו עמדה שלאחריה מסוכן היה להוסיף ולתמוך במסקנות הקלאסיות . מארכס יכול היה לטעון , ואף טען , כי הוא ממשיכם הישיר של סמית וריקארדו . והיה לו על מה שיסמוך כאשר אמר , כי נטל את התמצית מאצל סמית וריקארדו ; כי זנח את שגיאותיהם ומבוכתם בלבד ; וכי הביא את ניתוחם למסקנתו ההגיונית . המסקנה היתה עוינת לשיטה הקפיטאליסטית , אף-על-פי שלא נבעה , כפי שראינו , מן הניתוח הכלכלי עצמו ; כמו-כן לא היתה מסקנתם זו תוצאה בלתי-נמנעת של ההשקפה ההיסטורית , אשר אפפה ניתוח זה . יתר-על-כן , זו ...
אל הספר