אפשר לראות את הכלכלה המדינית הקלאסית כמשקפת את המבנה הכלכלי של התקופה , כשיטה מדעית , כתורת התפתחות , ובמשנה של מדיניות כלכלית . עיון בעבודותיהם של סמית , ריקארדו ושל סופרי האסכולה הפחותים מהם במעלה מראה כי ב 1 ני הקלאסיקה ראו במפעלם מכלול ארבעת הצדדים האלה של המחקר הכלכלי . אף-על-פי שמאמציהם לערוך משנה כלכלית מקיפה עוררו כמה התנגדויות , הרי קנה-המידה לגדולתם היא שהשיטה , אשר העמידו היתר . מתאימה לדורות אחדים ובמידה ידועה עד היום הזה . מחוץ לנסיונו של מארכס להקים על יסודות הקלאסיקה , בנין שונה לחלוטין , שום ,, שיטה" חדשה לא צצה מן המחקר הכלכלי הנוסף עד הרבע האחרון של המאה התשע-עשרה . ואכן , רק בעשרים השנים האחרונות נתאפשר למזג את שרידי הקלאסיקה עם הישגי האסכולות המארגינא ליסטיות ( השוליות ) והגילויים האינטלקטואליים של העבר הקרוב ביותר , וליצור תורה כלכלית חדשה ומקיפה . מסתבר , כי עיקר הצלחתם של הקלאסיקנים היתה בהסברת הקפיטאליזם המוקדם . בהפשטותיהם הצליחו לשקף את המציאות יותר מכל נסיון דומה לפניהם . אבל גם כמה מן ההפשטות וההנחות שלהם נעשו בלתי-הולמות משחלו שינויים בתכונותיה של המערכת ה...
אל הספר