אביטל וולמן יוסף שורץ כאשר קרבה אל קצה השליחות שהטיל עליו האורקל מדלפי באתונה , שמע סוקרטס בחלומו קול שהאיץ בו להיות למשורר . שירה זו היתה בעבור סוקרטס אהבת החוכמה , הפילוסופיה . אבל מי הוא שיכוון את מיתרי הנפש ? כראוי לאוהב חוכמה שכמותו , הותיר סוקרטס שאלה זו לכל מי שבאו אחריו . כשמרסל אוגוסט הנרי דיבואה מגיע לישראל הוא בז 42 שנים . במסדר הדומיניקני , שאליו הצטרף בהיותו , 18 שמו ז'אק , והוא כבר קנה לו שם של פילוסוף אריסטוטלי המיטיב לענות לשאלתו של סוקרטס , בהשלימו את משנתו של בן סטאגירה בדרכו של התיאולוג המאה ה 13 תומס אקווינס . השלמה זו , אשר בלבה תורת האנלוגיה של תומס אקווינס , היא מרכזית לשיטתו של "המורה המשותף" ( ככינויו של תומס בפי בני המסדר הדומיניקני ) בניתוח השפה , בעמדתו בדבר הידיעה שיכולה להיות לנו על אלוהים ובדבר היחס שבין הפילוסופיה לתיאולוגיה . בעבור האח מרסל או האב דיבואה , כשני השמות שבהם נהג להציג את עצמו , היתה האנלוגיה בלב האופן שבו עיין בדבר האמת אשר האלוהים , בורא עולם , שבחר בישראל מכל העמים והשלים את תוכנית ישועתו בהיות דברו לאיש כישוע בז ישראל , גילה לבני האדם ...
אל הספר