האירוניה הטרגית שהוליכה לשואה ונתקיימה לאורך כל התקופה הזו התבטאה גם בכך שהיהודים על כל פלגותיהם , לרבות אלה ששוב לא ראו עצמם כיהודים , נעשו לקורבנות של תיאוריות קונספירטיביות ודימויים קונספירטיביים למיניהם . בראשית דברינו הגדרנו תיאוריות כאלה , שביקשו הסברים שמתחת לפני השטח - מעמדיים , כלכליים , גזעניים ולאומניים - למציאות של תקופתן ותורגמו למעשים . אמרנו שאותן תיאוריות קיבלו משמעות פוליטית אופרטיבית , אנטישמית ואנטי ציונית , וחברו יחדיו לסגור על היהודים מכל עבר . כמה מן התיאוריות הללו , שרווחו בימין האירופי ובשמאל הקיצוני האירופי , התקבלו גם על דעתם של ציונים ועברו תהליכים של פוליטיזציה מעשית . הציונים עצמם נחלקו לשני מחנות עיקריים . המחנה האחד קיבל חלק מן הטענות נגד העם היהודי שבגלות , הכיר במצבו הנורא של העם באירופה ובעולם , התרעם על האנטישמיות אך הכיר בה כעובדה שתרמה את חלקה למלכודת של השואה . המחנה הזה שאף ליצור יהודי חדש בארץ ישראל , לשוב לטבע , לעבודה ולחיי עמל ושוויון בדרך למדינה יהודית ריבונית , ופיתח תודעת עליונות מיוחדת במינה על יהודים שלא נהגו כמותו אך אנשיו פעלו כמיטב יכו...
אל הספר