פרק עשרים ושבעה: יוזמותיהם של הציונים

עד כה הפנינו את הקליידוסקופ שלנו אל הגרמנים ובעלות הברית . עכשיו נפנה אותו אל פעילי ההצלה הציונים ואל הגורמים היהודיים האחרים כדי להבין את השתלשלות העניינים שגרמה להם להסתבך ב'רשת דוגווד' וב'רשתות' אחרות . שליחי ההצלה של היישוב באיסטנבול , ובראשם מנחם בדר ווניה פומרנץ , לא היו מודעים תמיד להבדלים בין רשויות הכיבוש הגרמניות בהונגריה ולחלקה של כל אחת מהן בשואה המתרחשת שם לנגד עיניהם ומול עיני העולם כולו . הם לא היו בקיאים בהבדלים בין ארגוני הטרור וההשמדה השונים של הנאצים , שעסקו , כפי שאמרנו , גם באיסוף מודיעין על היהודים ומציליהם . לדידם , כל קשר עם יהדות אירופה היה לגיטימי , ולכן לא ראו שום קושי בשימוש בבלדרים ובמתווכים מכל הסוגים , ולא בחלו בשום עסקת כופר , ובלבד שתוצע להם . אולם שאלה היא אם המצילים עשו מה שעשו רק משום שקיוו לתוצאות של ממש , או שהעדיפו לפעול , ולוא לשווא , ובלבד שלא ישבו בחיבוק ידיים . דילמה זו של ההצלה בתקופת השואה באה לידי ביטוי במכתב מיואל ברנד לעמיתו נתן שוואלב בז'נבה . לנוכח הכיבוש הגרמני , כתב ברנד , לא היה לו מנוס מלקבל על עצמו את השליחות שקיבל , כי זה היה המעש...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב