כ

כ

ב 1937 ראתה אור לראשונה הפואמה 'ארץ ישראל' של יוכבד בת מרים ]) תרצ"ז ] תש"ב , . ( 165-149 במעין מסע הזוי בנופי ארץ ישראל חושפת הדוברת הוויה דינמית ונזילה המטשטשת את התחומים בין מציאות להזיה ובין רוח לחומר . הסיטואציה הבסיסית היא של מאמץ חוזר ונשנה להשגת קרבה , ואפילו איחוד מיסטי , בין הדוברת לבין נופי המולדת . הלקסיקון המיסטי של בת מרים דוחף אותה שוב ושוב להעלאת שאלות של גאולה ומשיחיות . אבל המתיחות הפוליטית המשתמעת מן השימוש שלה בייצוגים של משיחיות חוזרת וניכרת בניגודים החריפים הפזורים לכל אורך הפואמה : אתך בר # ום ךק צמךת , עם גיל רענן וכבוש , לשךטט יךקןה ונוהךת תוחלת של אחר יאו . # ( שם , ( 156 האנרגיה המשיחית אינה מודחקת או מיטשטשת כאן כבשיריו של ש . שלום , אלא מתורגמת לתבניות מועצמות ומתוחות , כגון האוקסימורון . הניגוד האוקסימורוני אוחז את הייצוג המשיחי בשני קצותיו : מצד אחד הוא נותן דרור למבע המשיחי , ומצד שני סותר ומגביל אותו : עזובה , אך לעד לא נשכחת , מתנכרה T :- ; ? ובי ? לעד - T חתומה — , T - ; ( שם , ( 162 פתרון פיגורטיבי דומה ומועצם יותר לייצוגו של מתח זה נמצא כבר בדמות ה...  אל הספר
אוניברסיטת בן גוריון בנגב. המרכז למורשת בן גוריון