טו

הרדיקליזם המופלג שבחר אצ"ג פטר אותו , למעשה , מן הצורך להגמיש את השיח השירי שלו . דווקא 'שירת העבודה' נזקקה יותר לפוטנציאל הגמישות הגלום בלשון השירית , כדי שתוכל לנוע בין קטבים מנוגדים כמו דחיקת הקץ מול התרכזות בהווה , או אוניברסליזם צרוף מול פרטיקולריזם מיליטנטי . ביטוי נחרץ לתנועה זו בין קטבים מנוגדים נמצא בכתיבתו של אברהם שלונסקי בשנות השלושים . מצד אחד ניכרה אז אצל שלונסקי התרחקות מן המעורבות החברתית הישירה בתנועת הפועלים הארצישראלית ומן הקיטוב הפוליטי הכללי בחיי היישוב . הפואטיקה של שירתו פנתה אל ההפשטות הקיומיות והאוניברסליסטיות והרחיקה אותו משירת האתוס החלוצי שאפיינה את שירתו עד סוף שנות העשרים ( מירון , 1974 ;( 85-63 מצד שני , במקביל להחרפת הקיטוב הפוליטי התגברה בקרב החוג הספרותי שסבב את שלונסקי מגמה ברורה של פוליטיקה פציפיסטית . קבוצה זו של סופרים מודרניסטים — ביניהם אליעזר שטיינמן , ישראל זמורה , יצחק נורמן — התרכזה סביב השבועון הספרותי כתובים ואחר כך יסדה את טורים , וניהלה מערכה נגד ההגמוניה של שירת ביאליק ובני דורו ( שביט . ( 1982 אלא שסלידתם של סופרים אלה מן הפוליטיזציה הג...  אל הספר