יג

משוררי העבודה נרתעו מאוד מעמדה משיחית מיסטית זו בייצוג המאורעות . שלונסקי הקדיש את החלק האחרון של ספרו באלה הימים ( תר"ץ , ( שפורסם זמן קצר לאחר המאורעות , לאירועי הימים , ובו הציג עמדה ציונית מרכזית הנמנעת מכל עימות או ביקורת פוליטית על הנהגת היישוב . ב'מול הישימון' ( שם , פא-צד ) מוצג תהליך ההתיישבות הציונית כהתערבות אלימה של הציוויליזציה המכניעה את המדבר השומם . העימות הציוני עם הטבע הסרבני מוסט אל מישור של עימות מיתי עם 'שר השממוך , שנוכחותו מבליטה כמובן את הארץ כמדבר ריק מתושבים . הנציגים של מאורעות תרפ"ט מופיעים בפואמה כחבלה מיתית בהתקדמות הציוויליזציה הציונית , אבל ההבשלה הזאת מנוסחת תוך הפניות לערבים תושבי הארץ , המיוצגים באמצעות מטונימיות . הטקסט של שלונסקי מנהל דיאלוג עם שיירת גמלים , ומחשבות הנקם הן של הגמלים ולא של בעליהם . ההרחקה של תהליך ההגשמה הציונית לעבר המיתוס הביאה להרחקה בייצוג הערבים , עד לפיתוחו של מיתוס מאיים : המשורר אינו מתריע על איום פוליטי היסטורי , אלא על המטונימיות שלו בטבע : ועת סביב כבר נשתלחו אלפי בפות צבר , ותהי כל כף במאכלת בצואר , — גם אז הגידי : — אי...  אל הספר
אוניברסיטת בן גוריון בנגב. המרכז למורשת בן גוריון