ד

נקודת המעבר מדמות הנביא לדמות המשיח שימשה כצומת מרכזי בהתפתחות השירה העברית בארץ ישראל . הדגמים השיריים של המשיחיות החילונית הארצישראלית צמחו במידה רבה מן המודל הנבואי שרווח בשירת 'דור . 'ביאליק התמרורים הבולטים בייצוג השירי לשאלה המשיחית היו ללא ספק שירתם של אורי צבי גרינברג ושל אברהם שלונסקי . אך הקדים אותם בכך יהודה קרני . שירתו של קרני , שעלה ארצה בשלהי העלייה השלישית , היתה קשורה עדיין בטבורה למעגל הביאליקאי , ועם כל עצמאותה היחסית לעומת שירת המורה הגדול הרי שיחסית לפריצה המודרניסטית הבוטה שהופגנה בשירתם של גרינברג ושל שלונסקי , המודרניזם שלו היה מוגבל והססני . אחת מנקודות המוצא של שירתו היא דמות הנביא והתקדשות המשורר לשליחותו , שיוצגה במונחים של התקדשות נבואית ( מירון , 1993 . ( 349-348 , 340 , 332 ואילו המשיח שלו מוצג לעתים קרובות כתוצר מסקני של עמדה נבואית שהועתקה מן המיקום בגולה , המופיע בחיצוני ומרוחק , אל המיקום הקרוב והמעורב בארץ ישראל . שירו של קרני 'שימוני בפרצה' ( קרני , ( 257 , 1992 שנדפס לראשונה ב 1922 ( תחת הכותרת 'עם כל ; 'אבן קרני תרפ"ב , ( זמן קצר לאחר עלייתו ארצ...  אל הספר