3. המינוח

ועם כל אלה , אך דבר של מה בכך הוא להצטמצם ולהבחין בין ההיבטים העיקריים שבפעילויות שונות של אדם או של חברה . נידרש למאמץ מחודש וקפדני יותר של ניתוח בתוך כל אחת מקבוצות העובדות הגדולות . יש להבחין בין המוסדות המרכיבים שיטה פוליטית , בין האמונות למיניהן , טקסי הפולחן , הרגשות שכל דת עשויה מהם . בכל אחד מן החלקים הללו וכן במכלול כולו יש להצביע על סממנים אופייניים , שלעתים מקרבים אותם לישויות בנות מינם ולעתים מרחיקים אותם מהן . בעיה זו של סיווג אינה נפרדת , באופן מעשי , מן הבעיה היסודית של המינוח . שכן כל ניתוח מבקש לעצמו , בתור כלי , קודם כול שפה הולמת , שפה שתהא מסוגלת להתוות בדייקנות את קווי המתאר של העובדות , בלי לאבד את הגמישות הדרושה כדי להסתגל בהדרגה לתגליות חדשות ; ובעיקר שפה שלא תפסח על שתי הסעיפים ושלא יהיה בה כפל משמעות . והנה כאן בדיוק נקודת התורפה שלנו ההיסטוריונים . בזאת הבחין סופר שנון אחד , שאיננו מחבב אותנו כל עיקר : 'אותו רגע מכריע של הגדרות ושל מוסכמות ברורות ומיוחדות , שיבואו במקום משמעויות שמקורן מעורפל או סטטיסטי , הרגע הזה טרם עבר על פתחה של , 'ההיסטוריה כה אמר מר פול...  אל הספר
מוסד ביאליק