הביקורת של העדות , העוסקת בהוויות הנפש , תהיה תמיד מלאכת מחשבת עדינה . אין לה ספר מתכונים . ואולם זו גם אומנות רציונלית , המבוססת על הפעלה שיטתית של כמה פעולות שכליות חשובות . ובקיצור היא ניחנה בדיאלקטיקה משלה , ומן הראוי להאירה . הבה נניח שחפץ אחד בלבד שרד מציביליזציה שאבדה ; ומלבד זאת , התנאים שנתגלה בהם אינם מאפשרים לקשר אותו אפילו לעקבות שמחוץ לעולם של בני האדם , כגון להיווצרות משקעים גאולוגיים ( שכן גם הטבע הדומם ייתכן שיהיה לו חלק בחיפוש הזה אחר קשרים אפשריים . ( במקרה שכזה אין כל אפשרות לא לתארך את השריד האחד והיחיד ההוא ואף לא לומר שום דבר על מידת האותנטיות שלו . ואמנם לעולם אין מתארכים מסמך ואין מאמתים אותו , ובסופו של דבר , לעולם גם אין מפרשים אותו אלא באמצעות שיבוצו בתוך סדרה כרונולוגית או בתוך מכלול סינכרוני . רק על ידי השוואה בין התעודות המרובינגיות — עתים ביניהן עצמן ועתים בינן ובין טקסטים אחרים , שונים זה מזה בתקופתם או באופיים — יכול מאביון לייסד את תורת התעודות שלו ; מתוך עימות סיפורי האוונגליונים צמחה פרשנות כתבי הקודש . בבסיסה של כמעט כל ביקורת עומדת פעולת השוואה . ו...
אל הספר