מבוא

רבי נחמן נסע לארץ ישראל בקיץ , 1798 וחזר ממנה למקומו בקיץ ' . 1799 מסע זה , הלוט בערפל של רמזים וביאורים , הוא חידה לא פתורה . אמירה זו לא נועדה לבקר את הניסיונות שעשו חסידים וחוקרים כאחד לבאר את המסע , כאילו אמרתי : אני אצליח היכן שנכשלו אחרים . האמירה מתיימרת להאיר את טיבו של המסע כחידה , וזו יומרה ששוברה בצדה . יומרה , משום שהיא שופכת אור על המסע , מטעימה אותנו מטעמו הכמוס , מקרבת אותנו ופותחת אותנו לעולמו של הנוסע ; שובר וסייג , משום שהצבעה על נוכחותה של חידה אינה פותרת את החידה , והטעם הכמוס נותר כמוס גם אחרי שטועמים ממנו . הארת מסעו של רבי נחמן לארץ ישראל כחידה וכסוד היא הדרך שבחרתי לעסוק בחידה ובסוד . מושגים אלה אפופים בעצמם ערפל , והבהרתם היא עניין נכבד ורב השלכות שראוי לענות בו . אה רעיון החידה אפשר להבהיר באופן פילוסופי מופשט , ואפשר להיעזר בהתבוננות בחידה אחת מסוימת . בספר לא נמנעתי מ'גלישות' לאורחות המחשבה ולסגנון הכתיבה המופשטים ומתיורים במחוזות פילוסופיים כלליים ; אבל חיבתי היתרה נתונה לקונקרטי , וההתבוננות הקונקרטית היא המפתח בעיניי גם להעמקת התוכנות הכלליות . בפרט נתונה...  אל הספר