סיפור בניינו של מגדל בבל ( בראשית יא , א-ט ) הוא סיפור הגאווה האנושית שאיננה יודעת גבולות . בני האדם מבקשים לבנות מגדל ולהגיע השמיימה כדי לעשות לעצמם שם ( פסוק ד , ( לחצות את הגבול המפריד בין אדם לאלוהים . הגירוש מגן עדן , לאחר שחצה אדם גבול זה ואכל מפרי העץ שנתן בו דעת אלוהים , לא לימד את בני האדם לקח . גם חיבור בין שמים לארץ שנעשה ביוזמתם של עליונים , מעשה בואם של בני האלוהים אל בנות האדם ( בראשית ו , א-ד , וראו פרק ב בספר זה , ( היה הרה אסון והביא בעקבותיו את המבול , ואף על פי כן עדיין לא אמרו בני האדם די לשאיפתם להיות כאלוהים . גם בזו הפעם כישלונם של בני האנוש מוחלט , ועונשם אינו מאחר לבוא : האלוהים שובר את אחדותם , מפיצם על פני כל הארץ ומפריד אותם ללשונותיהם , לבל יבינו איש את שפת רעהו . המעשה מסתיים במדרש שמה של בבל , המקום שדרכו ביקשו לעלות ולהגיע השמיימה : "על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ , ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ" ( פסוק ט . ( דומה כי מדרש השם "בבל" מלשון "בלל " ... 'ה בא להתמודד עם המשמעות הבבלית הרווחת של שם המקום : - Bab-iiu שער האל , או - Bab i-1 ani שער הא...
אל הספר