עצירת גרמי השמים , השמש והירח , כדי למתוח את שעות האור ולאפשר ליהושע להשלים את מכתו במלכי כנען , היא מן המרהיבים שבנסי המקרא : אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל , ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון . וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלוא היא כתובה על ספר הישר , ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים . ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש , כי ה' נלחם לישראל . יהושע י , יב-יד עיון בכתובים אלה יגלה כי מתרוצצות בהם תפישות אחדות . עיקר הסיפור מבקש לייחס את הפעולה הנסית . 'לה יהושע פונה בתחילה לאלוהיו , וה' הוא שעושה את המעשה , כיוון שהוא נלחם לישראל , כלומר למענו . גדולתו של יהושע מתבטאת אך ורק בעובדה כי ה' שמע בקול בקשתו . תפישה שונה מתבטאת בדברי יהושע גופם : "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" ( פסוק יב . ( משפט זה אינו נשמע כתפילה לה' אלא כציווי ישיר של יהושע לשמש לעמוד מלכת , ציווי שמבטא את ביטחונו של יהושע בכוחו שלו להשפיע על חוקות שמים וארץ . נתבונן כעת בציוויו של יהושע ותחילה נברר את היחס שבין שתי צלעותיו : "שמש בגבעון דום" מכאן...
אל הספר