סיפור בקיעת ים סוף ומעבר בני ישראל בחרבה , בהופעתו בספר שמות , שומר על איזון מסוים בין חלקו , הרב יותר , של ה' במעשה , ובין חלקו של עברו , משה . בצרתם נוכח האויב המצרי הנושף בעורפם , קוראים בני ישראל אל אלוהים : "ופרעה הקריב , וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה "' ( שמות יד , י . ( אך בו בזמן הם קובלים באוזני משה ומטילים עליו את האחריות .-לצרתם המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר , מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים . הלא זה הדבר אשר דיברנו אליך במצרים לאמור חדל ממנו ונעבדה את מצרים , כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר . שם , פסוקים יא-יב משה בתשובתו מביע ביטחון מוחלט בישועת , 'ה ואין הוא הובע לעצמו חלק ונחלה בה : אל תיראו התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום , כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עור עד עולם . ה' ילחם לכם ואתם תחרישון . פסוקים יג-יד ה' מצדו משתף את משה בישועת עמו : "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו , ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה" ( פסוק טז . ( משה עושה כמצווה עליו : "ויט משה את ידו על הים " ...
אל הספר