בפרק הקודם נארגו לתוך הניגוד בין חכמה לתמימות נימים נוספות רבות . בקוטב האחד , חקירות ובלבולים , קושיות טרדות מניעות ושטותים ; בקוטב האחר - רצון וכיסופים , השתוקקות ושמחה וחיים . החכמים נלכדים בחכמת עצמם והתלוצצותם מחפה על מרה שחורה ; ואילו מי שאוחז במידת התמימות יכול לחזק את עצמו באמונה ולהחיות את עצמו ולנחם את עצמו , ולדבר ולהביע את כיסופיו - ולעתים את ליבו הנשבר . ובדיבור מתגלה ליבו , ונפשו מתהווה ויוצאת מן הכוח אל הפועל . במרכזו של פרק זה עומדת תורה מתורותיו של רבי נחמן בספר דרשותיו "ליקוטי . "ן"מוהר כמו בפרקים הקודמים , נתמסר גם כאן לדברי רבי נחמן עצמם וניתן להם להוליכנו ; אלא שסוגת התורות מעמידה בפנינו אתגרים יהודיים . שלא כבשיחות ובסיפורים , שפשטם קולח ומובן , התורות בנויות ממעשה מרכבה סבוך ויצירתי של מקורות קורמים מגוונים , כעין בנין ואריגה ממש וחיי מוהר"ן שפטן , וגם הפשט שלהן מצריך עמל לפיענוחו . יש לעמוד על מובנן הראשוני של אבני הבניין המשמשות בתורה , להבין את המטמורפוזה שמתרחשת בהן במהלך שילובן זו עם זו בבניין שהדרשה מקימה ( לעתים אבני הבניין האלה הן בעצמן פרי של מעשה מרכבה ...
אל הספר