במשך העשור הראשון לכינונה של הרפובליקה האסלאמית נאבקו בתוכה שתי תפיסות עולם מנוגדות , שביקשו לעצב את דרכה של המהפכה ובכללה את מדיניות החוץ של איראן . הראשונה , של המדינה , העמידה את האינטרסים הלאומיים של איראן בראש סדר העדיפויות של המשטר האסלאמי . והשנייה , של המהפכה , ראתה את הרפובליקה האסלאמית כשלב ראשון בלבד לקראת הקמת מדינה אסלאמית חובקת עולם , שאיראן במרכזה והולי פקיה מנהיגה . על כן , חתרה בלהט להנחיל למרחב הערבי והאסלאמי דפוסי משטר , חברה ודרך חיים בדמותה , גם כאשר נדרשה נכונות להקרבת האינטרסים של המדינה האיראנית . לא תמיד ניכר ניגוד בין שתי הגישות הללו . לעתים הן התאימו ואף השלימו האחת את השנייה . אולם לעתים הן עמדו בסתירה ויעדי האחת פגעו ביעדי רעותה . באידיאולוגיות המנוגדות נשזרו יריבויות אישיות ומאבק לכוח , שלא פעם האפילו על חילוקי הדעות העקרוניים בבחירת מדיניותה המועדפת של הרפובליקה האסלאמית . על רקע זה הותוותה מראשיתה מדיניות החוץ האיראנית בכלל ובלבנון בפרט , בשתי מערכות שלטוניות מקבילות . האחת , של המדינה , בביצועה הלכה למעשה , נטלו חלק משרדי הממשלה ובראשם משרדי החוץ , ההגנ...
אל הספר