ספר זה עוסק במדיניות האיראנית בלבנון בתקופת שלטונו של השאה מוחמר רזא פהלוי , ובתקופה שלאחר הדחתו , בהשפעת המהפכה האסלאמית שהתחוללה באיראן על לבנון . בין שתי הקהילות השיעיות , זו של איראן וזו של לבנון , התפתחו זיקות חברתיות ודתיות בעלות שורשים עמוקים שאיפשרו לאיש דת איראני ממוצא לבנוני , בדמותו של מוסא אלצדר , להגיע ללבנון בסוף שנות החמישים ולטפס בהצלחה מטאורית אל הנהגת העדה השיעית ואל השורה הראשונה של הפוליטיקה הלבנונית . ההיסטוריון האמריקאי ממוצא לבנוני פואד עג'מי , שירטט ביוגרפיה מרתקת של האימאם אלצדר ובחר להציגו כמעין קדוש שיעי . עג'מי העדיף לייחד תשומת לב מועטה למערכת היחסים הסבוכה והטעונה של אלצדר עם איראן של השאה והותיר בתיאורו לאקונה . תחת חסותו של האימאם אלצדר הפכה לבנון בשנות השבעים למקום מקלט מרכזי למתנגדי השאה . הברית בין משטר השאה לצמרת המארונית של לבנון , שכוננה בהשפעת ההתנגדות המשותפת לשאיפותיה הפאן ערביות של מצרים הנאצריסטית , לא הצליחה למנוע מהמהפכנים האיראנים לפעול בלבנון , להתאמן בה ולהכין עצמם למהפכה האסלאמית באיראן . לבנון היתה לכור ההיתוך של מתנגדי השאה שהיה להם תפ...
אל הספר