בבואנו לסוף המסע ב"ארץ בחאקי" נדגיש את מהות הביטוי הטריטוריאלי של הביטחון בהיבטי הזמן : ההגמוניה של מערכת הביטחון על המרחב בעבר ובהווה , בגלל הפיקוח והבקרה של הגופים האזרחיים על פעילותה ; מבט אל העתיד מתוך התבוננות בהווה ובעבר , והשאלה : הלנצח תישאר הארץ בחאקי ? ניתן לגרוס כי אחד מנושאי הליבה שהוצג בספר זה , אופן הסדרת נכסי מערכת הבטחון על פי פרק ו' לחוק התכנון והבנייה , מצטרף להרבה פגמים מבניים ביחסי צבא-מדינה וצבא-חברה הנובעים מהגמוניה של מערכת הביטחון ובהם : הבסיס החוקי המוגבל להפעלת הכוח המזוין במדינת ישראל וסמכות הדרג האזרחי כלפיו ; תפיסת הביטחון ( לפחות ברובה ) שצריכה להיות מוגדרת על ידי הדרג המדיני ומפורסמת וגלויה לכול ; תקציב הביטחון שהוא נחלת מערכת הביטחון בלבד והרכבו ומבנהו אינו חשוף לציבור הרחב ואף לא למחוקק שאמור לאשר אותו ; הערכת המודיעין הלאומית הנתונה בידי אגף המודיעין של צה"ל ; המונופול של צה"ל בקביעת בניין הכוח . לכן ישאל השואל בצדק - אם אבני ייסוד אלה הם כה עמומים ומוכמנים , מה לנו כי נלין על מקרקעין , שטח ומרחב ביטחוניים ? אך אנו סבורים שדווקא בשל היות מדינת ישראל מד...
אל הספר