כל מקום שהשוק נכשל בתפקידו המווסת והמרסן , אפשר להסתייע בחוק כדי לתקן את המעוות . כבר אדם סמית , שזיהה את נטיית היצרנים לשתף ביניהם פעולה לשם הגדלת רווחיהם , הכיר במגבלות היד הנעלמה והצביע על הצורך בריסון חיצוני שיבטיח את תנאי הפעולה של השוק החופשי ויגביל את הכוחות האנטי תחרותיים החותרים תחתיו . הבטחת קיומה של תחרות אמת מצריכה קביעת "כללי משחק" אחידים לכל המשתתפים , ומי שמשחק על פי הכללים יוצא ידי חובת ההגינות . תפיסת החוק כתחליף מוסר נשענת על הרעיון שהחוק ככלי לביטוי רצון הציבור , ולא החוש המוסרי המשקף את טעמי היחיד , הוא זה שצריך לקבוע את המותר והאסור בשוק . אם רוב בני החברה מאמינים שמנגנון השוק ומערכת החוקים הקיימים אינם מתאימים לשמירת הפעילות העסקית בגבולות הרצויים לציבור , הם יכולים לשנות את החוקים בתהליכים דמוקרטיים . אך כל עוד לא נקבעו כללי משחק חדשים , ייטב לכולנו , על פי הטענה , אם מנהלי העסקים ידאגו למילוי תפקידם המוגדר , קרי : עשיית רווח , במסגרת החוק הקיים . תפיסת החוק כתחליף מוסר מתפרשת בשתי רמות : המתונים גורסים שדי בקיום החוק כדי למלא את החובה המוסרית , והקיצוניים מאמיני...
אל הספר