גן ליד הבית . בשדרה , בצל צפצפה עתיקה , עומד שולחן ערוך לשתיית תה ולידו ספסלים וכיסאות . על אחד הספסלים מונחת גיטרה . לא הרחק מן השולחן - נדנדה . השעה שלוש אחר הצהריים . השמים מעוננים . מךינה , האומנת הזקנה , יושבת ליד המחם וסורגת גרב . אסטרוב , רופא שהוזמן לטפל בפרופסור סךבריאקוב , בעל האחוזה , מהלך בקרבתה . שלווה עמוקה שורה על הגן . מרינה מוזגת לאסטרוב כוס תה . הוא נוטל את הכוס באי-חשק ואינו שותה ממנה . כעבור רגע היא מציעה לו מעט יי"ש . אסטרוב השטוף בלגימה מסרב להצעה ומוסיף : "לא בכל יום אני שותה . "ש"יי מרינה , המכירה אותו היטב , יודעת שהוא משקר , וכנראה מגחכת . הוא חש בכך , מתחמק מתגובה ומתלונן על מזג האוויר המחניק . בהמשך נגלה שהשניים מחכים לשובם של סךבריאקוב , ילנה אנדךיבנה , סוניה , ממה וסיליבנה וטליגין אשר יצאו לטייל באחוזה . הפעולות המתוארות לעיל הן הפעולות הגלויות של שתי הדמויות כמו שהן נראות לעין הצופה , ומהן הוא שואב את המידע הראשוני על המתרחש לפניו על הבמה . הצופה אך זה התוודע אל שתי הדמויות שעל הבמה , והמידע ששאב עליהן מסצנת הפתיחה עדיין מצומצם למדי . ואולם אם נבחן את הסצ...
אל הספר