מאמר זה מוקדש לזכרה של תלמידתי , תמר ספיר-קרליבך הי ר זהר עמר ארץ ישראל , על פי מקורות ימי הביניים , נתברכה בלא פחות ממאתיים מיני צמחי תרבות ובר , שנעשה בהם שימוש חקלאי ותעשייתי . רוב הצמחים היו ידועים בארץ בתקופת המשנה והתלמוד , ומלבדם הוכנסו לתרבות החקלאית בעקבות הכיבוש הערבי גם גידולים חדשים . הצמחים שימשו לצרכים מגוונים ו כמקור למזון , לתבלינים , למרפא , לבושם ולנוי . תעשיות ומלאכות רבות היו מבוססות על צמחים והופקו מהם גם מוצרים המוכרים לראשונה בתקופה זו ובהם , למשל , תעשיית הסבון והנייר . מעמדם וחשיבותם של רוב גידולי היסוד המסורתיים בארץ ישראל מתקופות קדומות , נשתמרו באופן כללי במהלך ימי הביניים המוקדמים . ביניהם היו : חיטה , שעורה , זית , גפן , תמר , תאנה ושקמה . תפוצתם של חלק מגידולים אלה השתנתה במהלך התקופה באזורי הארץ השונים בעקבות שינויים כלכליים ומדיניים . רוב גידולי היסוד המסורתיים נמנו עם ה"פירות היבשים" של ארץ ישראל . תופעה זו משקפת את כלכלת הקיום של תושבי הארץ הקדמונים , שנאלצו לאחסן מזון לתקופות ממושכות , כדוגמת גרעיני התבואה , שמן זית ויין . חפירות הבשרניים עברו תהליך ...
אל הספר