עד למאה השלישית לספירה לא היתה בית לחם אלא כפר קטן לא הרחק מ"אליה קפיטולינה" , ומחוסרת כל חשיבות של ממש . אמנם נמצאה כאן מערה , שהיתה מקודשת על הנוצרים הראשונים , שהכירו בכך שזהו מקום לידתו של ישו , אך לא היה כל אתר שינציח זאת ; אדרבא , המערה שמשה מקום פולחן פאגאני . הירונימוס , שהיה תושב בית לחם במאה הרביעית , כותב : " בית לחם המקום המקודש עלי אדמות .. הוכתם על ידי חורשת התמוז ( שהוא אדוניס ) ובמערה ממנה בקע לראשונה קול בכייתו של הרך הנולד ( המשיח ) מבכים עתה את מות . "אדוניס פולחן זה היה קיים , לפי אותו מקור , מתקופת ארריאנוס ועד לתקופת קונסטנטינוס , דהיינו במשך כמאתיים שנה , ונעשה במתכוון כדי למחות כל זכר למקומות המקודשים לנוצרים , לא רק בבית לחם אלא גם במקום קבר ישו בירושלים . אשר לאל אדוניס , (*) הוא מתואר בפולחן הקלאסי כמאהבה הטראגי של אפרודיטה , היורד מדי שנה לשאול , ועמו בא הקיץ , קמלה הצמחיה וחדל הפריון - פולחן המקביל לזה של תמוז במזרח ( יחזקאל , ה : . ( 14 * בין העמים השמיים רווח המנהג לבכות או 1 מות האלים עם חילופי עונות השנה , בעיקר את ( סוף ) הקיץ ו"מות , "הצמחיה בארצות המ...
אל הספר