בית לחם מהוה תופעה יוצאת דופן בין ערי א"י : היא אחד ממקומות הישוב הבודדים שאינם ערים גדולות , שזכו להתקיים ברציפות לאורך הדורות . היא גם העיר הקדומה היחידה ביהודה , שלא היתה מרכז בעל חשיבות דתית בתקופת המקרא , ושרדה עד ימינו . תופעה רבת ייחוד זו , של רציפות העיר , ניתן לייחס בודאות לכנסית המולד ( המקודשת גם למוסלמים . ( היא שהצילה את בית לחם מחורבן ושכחה , כפי שעלה בגורל מרבית העיירות והכפרים ההיסטוריים בארץ יהודה . בשל קדושת העיר ידיעותינו אודותיה מרובות ביחס , שכן עולי הרגל ( הנוצרים ) שביקרו בה , הותירו בידינו מידע חשוב אודותיה . מידע זה מאפשר לשחזר את תולדותיה באופן שלם יותר מכל ישוב אחר בגודלה של בית לחם . במרומי הגבעה הגבוהה ביותר בבית לחם ( 750-כ מי , ( במקום שמצויה הכנסיה הסלזיאנית , נחשפו בשנת 934 ו - אגב חפירת באר , שרידים פריהיסטורים רבי ענין . במקום נתגלו בין השאר עצמות מאובנות של פיל . בחפירות שנערכו בשנים , 1935-7 נתגלו בעומק של 15 מ ' עצמות בעלי חיים קדומים האופיניים לאקלים חם ולח , שנכחדו בא"י לפני עשרות אלפי שנים ; ביניהם עצמות פילים , קרנפים , ג י יראפות ואנטילופות . ...
אל הספר