לתולדות המקומות הקדושים לנוצרים בארץ־ישראל

וסיליוס צ & יריס יותר מאשר בכל דת אחרת , זכו המקומות הקדושים במסורת הנוצרית למעמד מיוחד , והיו לחלק בלתי נפרד מעולם המושגים וסדרי הפולחן . הדת הנוצרית קידשה לא רק מקומות אלא גם חפצים הקשורים לקדושים , שנכרכו לארועים חשובים , כמו המסמרים ששימשו בצליבת ישו , שרידי הצלב וכיוצא באלה . כן נתקדשו תמונות של קדושים , איקוניות ופסלים , שיוחסו להם סגולות ריפוי ומעשי נסים . הנוצרים חלקו כבוד למקומות הקדושים ולחפצים שנתקדשו וקיימו לכבודם טקסי דת ופולחן . מן הראוי לציין , שהנצרות הקדומה , שצמחה מן היהדות , התנגדה באופן מוחלט לתופעה זו והדיבר השני ו "לא תעשה לך פסל , כל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ" עמד לנגד עיני אבות הכנסיה ומנהיגיה ונתקבל על ידם כלשונו . ואמנם , עד למאה הרביעית לא היו לנוצרים קדושים , והכנסיה לא קידשה באופן רשמי אתרים ומקומות . תחילה הסתופפו המבקרים ועולי הרגל ליד קברי מרטירים , במקום שנערכו טקסים בעלי אופי עממי . אך הם לא נחשבו למקומות קדושים במובן המקובל , ושלטונות הכנסיה לא הכירו בהם באופן רשמי כאתרי פולחן .  אל הספר
הוצאת ספרים אריאל