היהדות , עד כמה שהיא אישית ועקרונותיה פונים ללבו של האדם ולהכרתו הפנימית , היא בעצם דת קהילתית , מאוד מלכדת ומאחדת . יש מצוות רבות שאי אפשר לקיימן בבדידות וביחידות , אלא חייבים לקיימן בציבור , צריך מניין של עשרה אנשים בוגרים כדי לעשותן כראוי . אחת מן המצוות שאין אפשרות לקיימן ללא ציבור היא תפילה בציבור , שכן אינה דומה התפילה ביחידות לתפילה בציבור - "ואני תפלתי לןל ה' עת , "רצון אומר דוד המלך בספר תהלים ( סט יד , ( ומבארים חכמינו במסכת ברכות כי "עת רצון" זו השעה שהציבור מתפללים . בתפילה בציבור יש תוספת של חזרת הש"ץ - שליח הציבור . שליח הציבור חוזר על התפילה העיקרית - תפילת העמידה - המכונה גם תפילת . "שמונה עשרה" אם אין " , "ציבור אין גם "שליח , "ציבור וממילא אין מקום לתפילה זו . אמנם התפילה נושאת חותם אישי , כפי שמתבטא הדבר בתפילת האבות - אברהם , יצחק ויעקב . גם תפילת חנה ותפילות אישים אחרים בתנ"ך , המהוות מקור לקביעת דפוסי התפילה והלכותיה , נושאות אופי אישי . אך למרות האופי האישי של השופך שיח לפני , 'ה מדגישה היהדות את חשיבות התפילה בציבור . עובדה היא , שנוסח רוב התפילות נקבע בלשון רבי...
אל הספר