מאז שחרב בית המקדש , הפך בית הכנסת להיות מקום הקדושה העיקרי של הקהילה היהודית . כשהנביא יחזקאל מדבר על הגלות , על הימיס שבהם יהיה עם ישראל נפוץ בין העמים , הוא מביא את הבטחתו של הקדוש ברוך הוא לעמו , שלא יעזבם - "ואהי להם למקדש מעט" ( יא 1 - דרשו חכמים על המילים "מקרש מעט" - אלו בתי כנסת . שם יהיו בני העם נועדים להתפלל אלי , אומר הקב"ה , ואני אהיה עמהם , אשמע לתפילתם . כשהיה בית המקדש קיים , ביטאו הקורבנות את ההתקרבות של האדם אל קונו . משחרב הבית , ואין קורבנות ואין מזבח , השפתיים , הפה והלבבות שמביעים את המחשבה ואת הרגש בתפילה , הם כלי הביטוי ליצור את הקרבה , כדברי הנביא הושע ( יד ג : ( " ונשלמה פרים . "שפתינו כל בוקר , כשמגיע יהודי לבית הכנסת לתפילת שחרית , הוא פותח במילים : "מה טבו אהליןל יעקב משכנתיןל . "ישראל מילים אלו הן ברכתו של בלעם לעם ישראל , אותו בלעם שרצה לקלל ונמצא מברך . במילים אלה ראוי לשבח את המקום שבו שופך היהודי את לבו לפני קונו , ולכן הוא פותח במילים אלו בעת כניסתו לבית הכנסת . המתפלל ממשיך ואומר : " ואני ברוב חסדך אבוא ביתך , אשתחווה אל היכל ק י דשך . "ביראתך זהו בי...
אל הספר