בד בבד עם קבלת התורה שבכתב , קיבל משה רבנו בהר סיני גם את התורה שבעל פה , שהיא מפרשת ומרחיבה את הנאמר בפסוקי התורה שבכתב , ובלעדיה אי אפשר להבין כראוי את הכתוב . התורה שבעל פה , כשמה כן היא - תורה שנמסרה בעל פה מדור לדור מרב לתלמידיו , ושלא הועלתה על הכתב עד לימי רבי יהודה הנשיא . רבי יהודה הנשיא חי כמאה ושלושים שנה לאחר חורבן הבית השני , והוא חשש שמא מפאת הגלות המתארכת ומחמת הצרות והגזירות הקשות הניתכות על העם חדשות לבקרים , יאבדו דברי התורה שבעל פה וישתבשו . הוא נוכח כי העם מתחיל להתפזר לארבע רוחות השמים , והבין כי אם דברי התורה לא יהיו נגישים לכל אחד ואחד , הדבר יגרום לכך שחלקים מן העם שבפזורה יתנתקו מן התורה ויאבדו לנצח . מסיבה זו הוא החל ללקט את כל דברי החכמים , אסף את כל החידושים שנאמרו בדורות שקדמו לו , והעלה אותם על הכתב . כל ההלכות שבתורה שבעל פה נאספו בשישה סדרי משנה . דברי התנאים שלא נכללו במשנה - המכונים בארמית "ברייתות" - רוכזו על ידי תלמידי רבי בחיבורים נפרדים , ביניהם בתוספתא , שהיא התוספת לדברי המשנה . מאותם ימים החל העם על כל רבדיו לשנן את דברי המשנה , על שלל המסכתות ש...
אל הספר