עבודת האדמה אינה חשובה בחיי הבדוים . שונאים הם את העבודה בשדה ואת העבודה בכלל . לדעתם' אין עבודת האדמה מפרנסת את בעליה , אף על פי שהקרקעות שברשותם של השבטים ושברי השבטים פורים למדי . במי דברים אמורים ? אותם השבטים שבמידה ידועה הם ממשיכים עדיין את חיי הנדידה והחופש' וקשה להם להינזר מחיים אלה . אולם יש לציין , כי השבטים הקטנים שבקרבת הכפרים . והערים נדחקים ממסורתם בכוח התמורות שחלו בסדרי המדינה והמשנות את פני המציאות , ובטמפו מהיר נהפכים הם לעובדי אדמה . על כך עמדנו בהרחבה בחלק הראשון של הספר , ופה נזכיר רק את סוגי השבטים ביחס לעבודת האדמה , א ) שבטים בעלי קרקע , שאינם מעבדים את קרקעותיהם ( ערב אל היב ? ( 'ובו ב ) שבטים בעלי קרקע המעבדים את קרקעותיהם על ידי אריסים ובמקצת גם בעצמם , ג ) שבטים החוברים קרקעות ומעבדים אותם בעצמם . האחרונים עוברים בטמפו מהיר לחיי פלחים . למשל : ערב אל קדריה אינם עוסקים בפלחה כלל וחיים רק על גידול הצאן ( כבשים , עזים וגמלים . ( ערב אש שימאלי ( סביבות מי מרום ) התפרנסו מגידול בקר וצאן וגם מעבודת האדמה . ערב אל חוסייניר , ( מתרבים ) עיבדו את קרקעות הג'יפטליק , ש...
אל הספר