המלים "שבטי' ו"מטה" הן שמות נרדפים להוראה אחת . שתיהן מורות על השררה השבטית הנתונה בידו של הנגיד או הנשיא והמסתמלת במקל או בש 1 ט , שהוא אוחז בידו . אין יחידת השתייכות או הזדהות יותר רחבה מן המטה . באזורים אחדים של ארץ ישראל והארצות השכנות היתה נהוגה חלוקה רחבה יותר' ששרידיה ניכרים היום אף בין המיושבים' למטות שמוצאם מדרום ערב ימן" ) ( " ולמטות שמוצאם מצפון ערב קייס" ) . ( " חלוקה זו אינה קיימת לגבי בדויי הנגב , וכנראה אף לא היתה קיימת בעבר . אופנתיים * אומר' כי חלוקה זו לא היתה נהוגה דרומית מבאר שבע . אנשי הר חברון מכונים בשם קיבוצי "קיסיה" ' כלומר "אנשי / 'קייס בפי בדויי הנגב ושאר האזורים הגובלים . מטה — קגוצת שכטים . השבטים מאוגדים בחטיבות רחבות יותר , אזוריות פחות או יותר באופיין , הלא הן המטות ( קבאיל — יח' קבילה' או צפוף — יחי צף . ( מצד אחד רופפות חטיבות אלה יותר מן השבטים ביחס למקום' הואיל ואינן חונות ונעות יחד ואינן סרות למרותו של ראש אחד' ומצד שני , יציבות יותר ביחס לזמן' היות והן מהוות את הגופים היחידים המתקיימים לדורות רבים . כנראה שבעבר היו מטות אלה גופים מלוכדים ומגובשים י...
אל הספר