גם במקורות הלכתיים מאוחרים יותר ניכר מתח בין העובדה שקריאת שמע שעל המיטה היא נוהג מקובל ואהוב , לבין העובדה שמבחינה הלכתית לא ראו בה התלמוד הבבלי ובעקבותיו ההלכה המקובלת תפילה מחייבת במובן המלא של המילה , ומעמדה ההלכתי אינו משתווה לזה של תפילות הקבע והחובה הנאמרות בכל יום . רב סעדיה גאון ( פעל במאה העשירית במצרים ובבבל ) מונה את ברכת "המפיל שינה" בין "ברכות , "הפעולות ברכות הנאמרות בצירוף לפעולה כלשהי ולא כברכות שהזמן גרמן והנאמרות בזמנים קבועים . הוא הקדים לברכה את האמירה הבאה : "והסוג השלישי הן הפעולות ולכל מיניהן יש . "ברכה לפי דברי רב סעדיה , קריאת שמע שעל המיטה שונה מקריאת שמע של שחרית או ערבית , בכך שהיא מתחייבת מן הפעולה האנושית , בעוד שברכות הפעולות מתחייבות מן הזמן הקוסמי . קריאת השמע בבית הכנסת בעת הערבית לא ענתה על הציווי לקרוא אותה , "בשכבך" לא רק לשיטת בית שמאי , שכן האדם לא אמר אותה במיטתו לפני השינה , אלא במקרים רבים גם לשיטת בית הלל והתלמוד הירושלמי , שכן היא נאמרה לפני צאת הכוכבים . לפנינו , אם כן , שני עניינים חשובים ביותר העומדים לא אחת בסתירה : חיוב על קריאת שמע בער...
אל הספר