זהות מתוך "זרות": הבניות תרבותיות של גבריות ערבית ביפו

דניאל מונטרסקו * אני כותב בלשון העברית שבשבילי איננה שפת אם , כדי ללכת לאיבוד בעולם . מי שלא הולך לאיבוד לא ימצא את השלם ... עוד אשא את רגליי בידיי ואפגוש בהרבה אנשים ... מיהו זר ? מי רחוק וקרוב ? אין זרות בהבלי העולם , כי זרות , על פי רוב , יש בלב האדם . סלמאן מצאלחה " אני כותב , "עברית חדרים , , 146 , 12 אביב 1996 מבוא : סוציולוגיה זימליאנית בערים מעורבות " אני מקנא בך " , התריס כלפיי חבר פלסטיני יפואי ברגע של כנות , "יש לך שתי אזרחויות [ ישראלית וצרפתית , [ אני יש לי רק חצי אזרחות אבל יותר מדי זהויות , שזה הדבר היחיד שרע שיש יותר מדי " ! "אנחנו יבנאדי קי " , הוסיפה אמו שישבר , עימנו , "אני יבנד 1 קהי [ מילה שמשמעותה בן כלאיים או ממזר , [ אנחנו לא פה ולא פה " . המלכוד התרבותי שעליו דיברו השניים זכה לאחרונה בתיאורים רבים הממחישים את מצוקת הזהות הנובעת מהעדר השתייכות אזרחית מהותית של בני המיעוט הערבי בישראל ( אמארה וקבהא , ; 1996 בשארה , ; 1992 הורביץ , ; 1993 מואסי , . ( 1990 מוכרת ונחקרת פחות היא התחושה המקבילה של אובדן עצות קולקטיבי לגבי קודים ונורמות של מגדר  אל הספר