הסלון של דפנה

דברים לזכרה של פרופ' דפנה יזרעאלי בפעם האחרונה שביקרתי בסלון של דפנה היא נעדרה ממנו . דפנה שכבה בחדר השינה שלה ושל דב , הפעילה את הלב לקראת הישורת האחרונה של המירוץ , וניסתה להתעדכן על הקורה בסלון , שנהפך לחדר המנחמים על מותו של בן זוגה . בפעם הראשונה שביקרתי בסלון של דפנה היינו שם רק שתינו . היא זימנה אותי לפגישת היכרות מכיוון שביקשתי ממנה להיות המנחה שלי לדוקטורט . הסלון של דפנה נהפך לרקע שעליו ובתוכו הכרתי אותה . לא למדתי מעולם באחד מן הקורסים שהעבירה , לא נפגשנו במשרדה שבאוניברסיטה , לא הצטופפנו בפינה במטבח על כסאות עץ ולא ניצלנו מעולם את חדר העבודה שלה בבית . דווקא הסלון - החדר הפורמלי , הבורגני , חדר האירוח - נהיה לזירה המרכזית שבה התוודעתי אליה . הפגישות שבין המורה לתלמידתה נהפכו לפגישות קבוצתיות של מעגל לומדות , שאותו אירחה דפנה לסירוגין לאורך חמש שנים . מדי פעם היינו מנסות , למען הסדר הטוב , להזיז את הפגישות לבתיהן של משתתפות אחרות , אבל איכשהו היה שיווי המשקל של הקבוצה מתייצב תמיד בסלון של דפנה . לא אוכל לתאר את המקום הזה כחדר חם , וגם לא כסלון ישראלי טיפוסי של ספות 1 2 ...  אל הספר