סבטלנה בולוטין צ'אצ'אשווילי , יוסי שביט וחנה איילוף * מטרת המחקר התיקון משנת 1994 לחוק ההשכלה הגבוהה , שהתיר למכללות להעניק תואר בוגר אוניברסיטה ( BA ) והעניק הזדמנות לכל בעלי תעודת הבגרות ללמוד לימודים אקדמיים , חייב ארגון מחדש של כל מערכת החינוך העל תיכוני בישראל . תיקון זה העניק תנופה עצומה לתהליך ההתרחבות של ההשכלה הגבוהה . בצד הגידול במספר הסטודנטים באוניברסיטות , רכשו מכללות חדשות רבות מעמד אקדמי , גם אם לא בהכרח שווה לזה של האוניברסיטות . היעד המרכזי של החקיקה היה להוביל לקראת שוויון הזדמנויות רב יותר בתחום ההשכלה הגבוהה בין קבוצות ששונות זו מזו על בסיס לאום , מוצא או מין . מטרתו של מאמר זה היא לנסות לברר אם אכן הושג יעד זה . העבודה מתמקדת בדפוסי ההשכלה הגבוהה בישראל מראשית שנות השמונים עד שלהי שנות התשעים של המאה העשרים , ומנתחת את השינויים שחלו בתקופה זו בשיעורי הלומדים לתואר אקדמי בקרב קבוצות לאום וקבוצות אתניות שונות של נשים וגברים ילידי ישראל , תוך שימת דגש בהתרחבות ההשכלה הגבוהה בעקבות התיקון לחוק משנת . 1994 רקע תיאורטי והשערות המחקר אחת השאלות המרכזיות בחקר החינוך הגבוהה...
אל הספר