את התהליך המוליך מן אמונת האלוהים של ימי יציאת מצרים עד ימי הגולה נוהגים לראות כתהליך של השתנות' שלרוב רואים בו התווספות של ערכי רוח ומוסר חדשים , אך יש גם הרואים בו התמעטות של יסודי ממשות . וטעות בדבר , אם אמנם כוונת הדברים אל היחס האמונתי של המאמינים באמת , ולא אל שיגרת הדת של הנראים כמאמינים ושל מעוותי האמונה . קווים מקוריים ללא ספק שאנו מוצאים בדיוקנו של משה 'עבד יהוה' מתייחסים » ל שירי הנביא עלום השם על יעבד יהוה' כיחס העלה המקופל אל המפותח י . ? ברם אותו יחם עצמו קיים בין מאמר אנכי שבו פותחים עשרות הדיברות ובו מכריז האל הדו בר שהוא שגאל והוציא את ישראל , מקבל הדיבור , ממצרים , ואינו סובל אלו הים אחרים על פניו , לבין אותם משפטי אני שבנאום אל 'משיחו' אל כורש , הנשלח על ידו אם כי עדיין לא ידע את יהוה , ושבהם הוא מכריז על עצמו כעל בורא טוב ורע באשר אין אלוהים זולתו ( ישעיה מה ד ז . ( לא נוסף כאן דבר ולא נגרע דבר , החלטיות שתחילה רק קיימת היתה בלי נשמע קולה , עתה היא מעידה על עצמה באומר ובדברים . האל אשר עליו יודעים הבריות שמלכותו בכול משלה ( תהלים קג , יט , ( הוא לא יותר רוחני ולא ...
אל הספר