. 5 הכול יודעים , שבפעלי ל"י משמשת בעברית של המקרא בזמן עבר צורה המסתיימת ב -תה : עשתה , נעשתה , קותה , העלתה ועוד ; צורות כמו עשת , הןצת , הגלת נדירות הן ובטלות במאה . לעומת זאת אנו יודעים כיום , שבלשון חכמים נהגה הצורה היותר עתיקה בחתימת -ת : עשת , נפךת , או נעשית , גילת , העלת ועוד . ( בהרבה מסורות מנוקדת עי"ן הפועל בפתח ברוב הבניינים , אך יש מסורות המנקרות אותה בקמץ : עשת , נפךת , ועוד ( . . 6 בדיקת כתבי היד הטובים מאשרת את הממצאים האלה בצורה ברורה ונחרצת . אמנם יש גם חריגים שצורתן פעתה בכל כתבי היד , ומספרם אינו מבוטל כל עיקר ; אבל לאחרונה עלה בידינו להסביר את טעם הופעתן של הצורות החורגות הללו . מסתבר שרק במקומות מסוימים ובתנאים מוגדרים - בקונטקסט או בטקסט מסוים - 2 ראה קוטשר , מחקרים , עמ' קלג-קלד ; שבטיאל , תימן , עמ' 220 והערה . 20 מצינו צורות כעין עשתה בלשון חז"ל . להדגמת העניין נסתפק בשתי מובאות . ראשונה שבהן ממשנת בבא קמא ( ח , ו : ( במידה שאדם מודד בה מודדין לו היא קי $ טה את עצמה לעברה והמקום ניוולה היא גילתה את עצמה והמקום גילה עליה הצורה הצפויה במשפט האחרון הייתה צריכה ל...
אל הספר