. 11 כללו של הדבר , הדוגמה התארמלה מקומראן משמעותה עוברת את גבולה שלה . היא מלמדת , שנתארמלה שבמשניות שלנו ובמשניות של הענף הבבלי ( כגון כ"י מינכן ) ראוי לה שתועמד על חזקת קדמות ; אין הכרח לראות בה מעשה מעתיקים שדחו מפניה את נתאלמנה . הגילוי מקומראן אינו משאיר מקום לספק בעניין זה . מתברר שוב , שקווי לשון הנעדרים כליל מכתבי היד של הענף שנתכנה הענף הארץ ישראלי או שנדירים הם ביותר בו , אבל אופייניים הם לענף הבבלי , מזומנים לנו בתעודות ממדבר יהודה . נתארמלה / התארמלה מצטרפת לצורות הימנו / הימנה , אבית ועוד של הענף הבבלי כנגד ממנו / ממנה , בבית של הענף הא "י . המסורת המשתקפת במשנת הבבלי ובכתבי יד ובדפוסים התלויים בו יונקת במישרין מארץ ישראל . ומקצת קוויה העיקריים אינם חידושים שנתחדשו בבבל , כל שכן שאינם צורות שבדו מלבם מעתיקים / ' י דורות הרבה אחרי חתימת המשנה . . 12 הדוגמה השנייה היא בעלת ייחוד משלה . היא מלמדת אותנו , שההבחנות שהבחננו בין הטיפוס המערבי של לשון המשנה ( המיוצג על ידי ק ודומיו ) ובין הטיפוס המזרחי ( המיוצג על ידי פר , א ומשניות המנוקדות ניקוד בבלי ודומיהם ) אינן מצטמצמות לע...
אל הספר