הנטייה לראות ב"פורים שפיל" שריד חסר משמעות של פעילות פרימיטיבית ואולי דלדול והתנוונות של ספרות דרמתית עילית , מפוארת יותר , שנכתבה בעבר הרחוק , לא רק שמנעה מן החוקרים להבחין בחינניותה של הסוגה , אלא אף סימאה את עיניהם מלהכיר בחשיבותה . הטענה החוזרת ונשמעת כי זוהי תופעה אנכרוניסטית ששרדה מימי הביניים , וכי לפורים שפיל לא היה עם החיים המודרניים ולא כלום 1 מופרכת מעיקרה . הצגת הפורים שפיל , אף ששורשיה בימי הביניים , לא היתה תופעה אנכרוניסטית , ועד המאה העשרים אפשר לעקוב אחרי המנהג החיוני , התוסס ומלא החיים , כפי שאנו למדים מהתיאורים בזיכרונות ובספרות היפה . בהיותו סוגה קרנבליסטית ניכר חותם החגיגה בפורים שפיל : היא קבעה את תכניו ואת אופיו האסתטי , והיא מסבירה את ערכיו ואת המסרים שלו בהזדמנות החגיגית החד פעמית שבה מובלטת הדיסהרמוניה המתמדת בחברה . רוב גילויי החגיגה היו של העם הפשוט , והמופעים הביעו צרכים מקוריים , אשר החברה , הבוחרת להדגיש את השקפתה ואת ערכיה הרציונליים והפוריטניים דוחה אותם בדרך כלל . המסרים וביטויי המרד בפרט היו בעיקרם של . "עמך" אלה היו מסרים אקטואליים ומידיים לא פחות מא...
אל הספר