אחד הנסיונות הבולטים - ולעתים מפתיעים - שמתנסה בהם ההיסטוריון הוא' שהדימויים אינם מובנים מאליהם . אמנם היצירה האמנותית נוכחת לנגד עינינו והדימויים המתוארים בה גלויים וחשופים לפנינו' אולם משמעותם היא לעתים קרובות כמוסה ומוסתרת ; אין אנחנו מבינים את אשר רואות עינינו' וכיוון שאין אנו מבינים את המשמעויות , הרי גם אין אנו יכולים לפעמים להעריך נכונה את המבנה הצורני ואין אנחנו קולטים במידה ' מספקת את היחסים שבין היסודות השונים ביצירה המוצגת לפנינו . מסתבר כי על מנת לראות יש להבין ; בלי שנבין' אפילו הגלוי והחשוף הוא לאמיתו של דבר חבוי ומוסתר . בעיית ההבנה או הפירוש של הדימוי הופכת אפוא לבעיה מרכזית . בפרקים הקודמים של הספר שלפנינו עלתה תורת פירוש זו בהקשרים שונים . כאן ננסה לסכם בקצרה את קוויה העיקריים . תורת הפירוש של פאנופסקי מעוגנת' כאמור' במציאות סגולית ומוגדרת : היא הפגישה שבין הצופה והיצירה האמנותית . ההסתכלות ביצירה — היינו' אותה הסתכלות מיוחדת שהיא הולמת את הפגישה הזאת בין אדם לתמונה או פסל - לעולם כוללת יסודות של פירוש . ראייתנו את היצירה האמנותית אינה צפייה סתמית' נטולת כל תבנית ואופ...
אל הספר