ד. שיטתו של מורלי

אם אמנם נקודת מוצאו של 'הבקיא' היא מצומצמת יותר — היצירה הבודדה במקום התהליך המקיף' הריהו תופס אותה בדרך יותר מקפת מכפי שעושה זאת ההיסטוריון' והוא מגלה בה שכבות ואספקטים הנעלמים בדרך כלל מעינו של ההיסטוריון המתאר התפתחויות של תקופות שלמות . שכן' הבקיא מנתח ביצירה העומדת לפניו לא רק את הצורות המעוצבות או התכנים המתוארים ; הוא מתעניין בה גם כאובייקט פיסי ' בוחן את גודלה 12 על הבקיאים בכלל השווה את הסקירות של J . Ackerman— Thys Carpenter , An and Archaeology ( Humanistic Scholarship in America ) , 1963 , pp . 155 ff . ; Nlax Friedlander , On Art and Scholarship , New York 1960 הממשי , לומד את תכונותיה החומריות ואת הנתונים הטכניים . נתונים מוחשיים אלה מקפלים לפעמים בתוכם מידע המעיד על היוצר או על התקופה והאיזור של היצירה . ההרכב הכימי של הצבעים אינו זהה בכל הזמנים והאזורים' וקביעתו של הרכב זה ביצירה נתונה עשויה להיות מכרעת לגבי קביעת התקופה שבה נוצרה או לגבי קביעת האסכולה שאליה שייך היה האמן . דבר זה נכון' כמובן , בכל האספקטים החומריים והטכניים של היצירה . כיוון שתכלית פעולתו של הבקיא היא ...  אל הספר