המתכונת הראשונה - הממע במרחב כמצב יסוד קיומי וכתחבולה ליצירת מיתוס המשורר הרומנטיקון בן' ) דמות - ( 'היגון הפואמה הלירית של דוד שמעוני בשניכ תרפ"ט-תרע"ז . מבין דגמי הפואמה הלירית הרומנטית מקובל לראות ברגם הפואמטי של ד ' שמעוני את הרגם הביירוני המובהק בלבושו הרוסי הרומנטי של פושקין , ובמיוחד של לרמונטוב . קביעה זו מבוססת הן על דמות הדובר ( ה ' גיבור ' או , לאמתו של דבר , ה ' אנטי גיבור (' הנבנית בפואמה של שמעוני , הן על הפואטיקה שלה , ובעיקר על תבניתה המרכזית ; תבנית הנדודים , או כפי שכונתה קודם לכן , תבנית המסע במרחב . את הדומיננטיות של תבנית המסע בפואמה הלירית של שמעוני יש לייחס לכך , שהנרודים עבורו אינם אך ורק נתון ביוגרפי טיפוסי לבני הדור , ואינם רק כלי פואטי לצרכים של אינטרוספקציה עצמית . הנדודים הם בראש ובראשונה מצב יסוד קיומי חיוני ומועדף , המוגדר ישירות בתור שכזה על ידי הדובר עצמו , והמשמש נקודת מוצא ליציאה הממשית או הבדויה אל המרחב . לאורך הפואמות כולן פזורים בהרחבה הגדרות ואפיונים ישירים של תחושת יסוד זו . בפואמה 'מים לים' ( תרס"ט-תרע " א , ( שעלילתה מבוססת על הפלגת הדובר לארץ...
אל הספר