התבנית העיקרית , אשר מאפשרת לשלב בעת ובעונה אחת את מהלך הנדודים ה'גיאוגרפי ' עם מהלך סיפורו של הדובר , הממוקד בעולמו הפנימי , ועם פריסתה של מערכת הגותית אקזיסטנציאלית , תבנית אשר תאפשר לפרוס מהלכים אלה בהרחבה ובו בזמן למנוע את התפוררותם לסדרה של פרגמנטים רגשיים או הגותיים - זו נמצאה לפואמה בדגם שתואר קודם לכן כאחת משתי האופציות הרומנטיות - הדגם הביירוני , המבוסס על תבנית של מסע במרחב . ואמנם , התבנית שעל פיה דוברה גיבורה של הפואמה יוצא למסע במרחב מסוים , היא תבנית היסוד המשותפת לכל הפואמות הנמנות עם המהלך העיקרי , שנמשך כמעט עד לסוף העשור השני של המאה . הכוונה היא לפואמות מן הסוג של 'בהרים ' של ז ' שניאור ( תרס " ח ;( 'הלווציה ' של י ' כהן ( תרע"ב ;( 'מים לןם ' ( תרס " ט-תרע " א ;( 'חלום ליל חורף ' ( תרעי'א ;( 'בזהרי דרכים' ( תרע " ג ;( 'נדודים ' ( תרע"א-תרע " ז ) של ר ' שמעוני ; 'מסע אבישלום ' ( 1915-1914 ) של י' שטיינברג ; 'בגבולות ליטא ' של י' קצנלסון ;( 1909 ) 'פיח פיח ' של י' לרנד ( 1918 ) ו ' במגדל' של ש ' גינצבורג . ( 1912 ) ערכה של תבנית המסע כתבנית פואמטית מרכזית הוא בכך , שהי...
אל הספר