בתחילת העשור הראשון של המאה לפואמה העברית מעמר מבוסס היטב . בשלב זה בתולדותיה הפואמה היא שיר ארור בעל ציר סיפורי , פתוח וגמיש מן הבחינה התימטית , המבנית והעיצובית . אלה הן שנות השיא של התחייה הלאומית הציונית ואת מערכת הספרות שבתוכה הפואמה קיימת , החוקרים מתארים כמערכת באחד משיאי פריחתה . פריחה זו ניכרת הן ביבול הגדול של יצירות ספרות , במגוון הז ' אנרי שלהן ובריבוי התרגומים מן הספרויות האירופיות , הן בהיקפה של הפעילות המו " לית ובריבוי כתבי העת העבריים ( מירון , , 1987 עמ ' . ( 31-28 במערכת הז ' אנרית עצמה ביססו משוררי הזמן , וחלקם אף פיתחו במהלך העשור את הדגם של השיר הלירי הקצר , המיוסד על נורמות של חוויה אישית ושל דרכי עיצוב הפועלות בכיוון של המחשה , ריכוז והעצמה של החוויה . שיר לירי רומנטי זה הופיע במערכת העברית ( בראש ובראשונה על ירי ח"נ ביאליק ) כמענה החווייתי וכדרך העיצוב המוחשית ( כ ' קורלאט האובייקטיבי (' לסוג הםובייקטיביזם והריגוש החשוף של השיר הלירי הסנטימנטלי החיבת ציוני . עד תום העשור מיתוספות למערכת העברית אופציות ליריות נוספות , פרי מגעה עם הספרויות ועם הזרמים בני הזמן , כ...
אל הספר