הדגם שכונה ה'לגנררי ' תואר למעלה כדגם שחומרי הסיפור שלו שאובים מן המסורת העממית היהודית , או המזרח אירופית . המצאי הלגנדרי העממי לסוגיו הוא בטבעו בעל פוטנציאל פאתטי , והוא מאפשר לכסות טווח רחב של עמדות פאתטיות כלפי מושאים לאומיים . ואמנם , התכונה הבסיסית המשותפת לרגם זה ולדגם ה ' היסטורי ' ( הכולל גם את הפיתוח הלגנדרי הנסי שלו ) היא שגם כאן מגויסות כל דרכי התיאור להפקת האפקט הריגושי המקסימלי . עם זאת , תבניות הסיפר העיקריות עצמן שונות מתבניות אלה בדגם ה ' היסטורי . ' תפקידן הוא לעצב את המתכונת הפואמתית כמימזיס של מתכונת סיפר של אגדת עם . מתכונת מן הסוג הזה מאפשרת קליטה , אקלקטית למדי , של מסורות עממיות , של תבניות בלדסקיות , רומנטיות , מקבריות , פסטורליות , שאותן מארגנות תחבולות סיפר ונוסחאות לשון של אגדה עממית . רושם אקלקטי זה גרם לחוקרים שעסקו ביצירות הנמנות עם הדגם הזה , להתקשות בסיווג הז ' אנרי שלהן . דוגמא אופיינית לכך היא הניסיון להגדיר את ' הנדבה ' ו ' קריאת התורה ' של ד ' פרישמן בבלדות ( יניב , , 1986 עמ ' , 93 בעקבות לחובר . ( הגדרה זו היא בעייתית לאו דווקא מפני שפרישמן הוסיף ...
אל הספר