למן אמצע שנות השמונים ועד לראשית המאה הבאה אפשר להצביע על שני דגמים ( מסלולים ) פואמטיים עיקריים , הקיימים במקביל , ועל התפתחותו ההדרגתית של כיוון פואמטי חדש . הדגם הפואמטי האחד הוא הדגם שהרקע או התשתית לעלילתו היא ההיסטוריה היהודית - התקופה הרומאית , המוסלמית , ימי הביניים , גירוש ספרד והמאות האחרונות . לדגם זה שני פיתוחים עיקריים : א . פיתוח של הכיוון ה ' היסטורי ' של יל"ג , במובן זה שהעלילה אינה חורגת לעבר הנסי , העל טבעי . ב . פיתוח לגנדרי של הדגם , בדיוק במובן זה שהוא מבוסס על תפניות ופתרונות נסיים למצוקה הלאומית , החורגים מן ה ' ריאליה ;' נהוג לכנותו משום כך , 'היסטורי לגנררי . ' ( הלקין , תשט " ז ; מירון , , 1984 עמ ' . ( 95 שני הפיתוחים האלה אינם יוצרים שני רגמים נפרדים , ואפילו ההבחנה בין ' היסטורי' ל'היסטורי לגנדרי ' אינה מוגבלת אלא להיבט זה של הפתרון הנסי . ההבחנה בין המעמד ה ' בדיוני ' של הרקע והחומרים ההיסטוריים לבין המעמד ה ' לגנדרי ' שלהם , היא במקרה זה הבחנה אידאית - בין האופציה האידאית ה ' חורבנית , ' לאופציית ה ' ישועה , ' המעידה על ההתערבות הנסית בסיטואציות לאומיות ק...
אל הספר