להיקלטותו של החומר הסיפורי מן המאגר הלאומי למן המחצית השנייה של שנות השמונים , דווקא במתכונת שני דגמי היסוד הפואמטיים של יל"ג ושל פרוג יש כמה סיבות . שני הדגמים מנוגדים , כאמור , מכל הבחינות לדגם הפואמטי הקודם ברצף , ה ' אקטואליםטי' - מושאיהן אינם לקוחים מחיי ההווה , הן אינן משועבדות ל'אמת ' במובנה התועלתני הצר , ומכל שכן לשלילת הבדיון השירי כ ' כזב , ' ותבניותיהן שאובות מן המאגר המסורתי של השירה ולא של הפרוזה . תכונות אלה הן הכרחיות לצורך הצבתו של רגם פואמטי חלופי לדגם הקודם . את ההיאחזות דווקא במתכונות ספציפיות אלה יש לראות בקונטקסט של הלאומיות המתעוררת : דגמים אלה מכסים את טווח האוריינטציות הפאתטיות כלפי הסיפורים מן ההיסטוריה היהודית . על כך יש להרחיב במקצת . עוד ב , 1880 זוכה הדגם של הפואמה ה'היסטורית' לאישור מחודש של פ ' סמולנסקין , הסבור אמנם כי מבחינה אמנותית הגיע יל"ג להישגיו הטובים ביותר דווקא בפואמות האקטואליסטיות שלו , אך בהן עשה עצמו ל'משורר רק לדורו , ' ואילו בפואמות ההיסטוריות שלו היה יל"ג ל'משורר לדורות : ' 'ולו שר המשורר כל ימי חייו רק שירים כאלה , כי אז היה בעיני דור ...
אל הספר