בשנות השישים מתרחשות במערכת התרבות והספרות העברית תמורות משמעותיות . אחת המרכזיות שבהן מבחינת השפעתה על כיווני התפתחותה של הפואמה העברית היא הכניסה למרחב ההשפעה של התרבות הרוסית , תוך אימוץ של כמה מן ההנחות ומן התביעות שלה מן הספרות בת זמנה . בראש ובראשונה ההנחה כי תפקידה העיקרי של הספרות הוא העיסוק בבעיות החברתיות האקטואליות , מתוך הארה ביקורתית שלהן ומתוך המגמה לתיקונן . קבלת ההנחה הזו כרוכה בסדרה של נורמות פואטיות , שעיקרן ההמרה של הרומנטיקה והאסתטיקה האידיאליסטית בריאליזם ובתועלתנות , ומשמעה העדפה ברורה של המסר האידיאולוגי ( של הרעיון , של התוכן , ( על פני התכונות של המבע המילולי המייחדות אותו כמבע אמנותי . מבחינה ז ' אנרית משמעה הענקת קדימה ברורה לפרוזה ( ובמיוחד לרומן החברתי הריאליסטי ) על פני השירה . בשנות השישים הראשונות , במהלך החילופים האלה שבין מרחב ההשפעה התרבותי הספרותי הדומיננטי הקודם ( הגרמני , ( לבין המרחב החדש ( הרוסי , ( נמצא הז ' אנר של הפואמה במצב סטטי , קפאוני . הפואמות הקודמות , הספורות , ובמיוחד אלה של מיכ"ל , אמנם שחררו את הז ' אנר של השירה הסיפורית מכבילותו היס...
אל הספר